.

חידוש סיפור והלכה קצרים שתוכלו לומר בשולחן שבת

פרשת עקב - חס"ה לשבת

רבי יוסף שמואלי  | ט"ו אב תשפ"ג  |  02.08.2023  |  15:50

חידוש

סיפור

"וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְהֹוָה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָֽרְאוּ מִמֶּֽךָּ" (כח, י)

מסופר על רבי אריה לייב בעל השאגת אריה, שהיה רב בעיר וולאז'ין. פעם נסע בדרך והיה יושב תחת אוהל העגלה, כשהוא מעוטר בטלית ובתפילין, ולמד שם. וגם העגלון כך היה לבוש בתפילין והתפלל. כשנסעו בדרך ליד יער אחד, יצאו מתוך היער חמישה גזלנים וכלי זיין בידם, העמידו את הסוסים ואמרו לעגלון, תן לנו את המעות הנמצאות בידך. בעל השאגת אריה אשר העמיק בלימוד לא שמע ולא ראה אותם, עד שהתחיל העגלון לצעוק, רבי אוי נא לנו, כי בסכנה גדולה אנחנו. הגאון היטה את ראשו חוץ לאוהל העגלה והביט עליהם לראות מי המה. כשראו אותו הגזלנים מיד נפלה עליהם אימה ופחד וברחו כולם לתוך היער.

לאחר שחלפה הסכנה, פנה העגלון לרבי אריה לייב ושאל אותו, רבי הגד לי, מפני מה ייראו מפניכם יותר ממני, הלא לפי ראות עינם ראו כי אני איש צעיר לימים בעל כוח וגבורה יותר מכם, שהרי אתם נראים זקנים. ענה לו הגאון, דע לך, לא מפני הכח הגופני שלי ברחו, אלא מפני התפילין שבראשי ברחו, כמו שכתוב (דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ותניא (ברכות ו.) רבי אליעזר הגדול אומר, אלו תפילין שבראש, לכן כאשר ראו את אור קדושת התפילין שלי ברחו.

שאל העגלון, ילמדנו רבנו דעת, הן הלא גם אני הייתי לבוש בתפילין על ראשי, ולמה לא יראו מפני סגולת תפילין שלי? ענה לו הגאון, דע כי הלא חז"ל (הנ"ל ברכות) אמרו "אלו תפילין שבראש", ולא אמרו תפילין שעל הראש, כי קדושת מצות תפילין צריכה להיות בפנימיות הראש, האדם צריך להניח את התפילין כדין ובכוונה של מצוה. אמנם אצלך היו התפילין רק על הראש כמצות אנשים מלומדה, בלי שום כוונת המצוה, ולכן, לא יראו הגזלנים ממך.

הלכה

התרת נדרים 40 יום קודם ראש השנה

ביום כ' לחודש אב (יום שני הקרוב ה-7.8) עושים התרת נדרים שהוא ארבעים יום קודם ר"ה, וטוב לעשות התרה בעשרה. ונהגו עוד לעשות התרה בער"ח אלול שהוא ארבעים יום קודם יום הכיפורים, ומנהג יפה הוא כדי שיוּתַר לו נזיפה ונדוי בבי"ד של מעלה. ויזהר מכאן ואילך בכל עניניו שלא יתחייב נזיפה או נידוי בבי"ד של מעלה, כדי שתהיה תפילתו נשמעת בר"ה וביוהכ"פ.

ברכת המזון

א. יש אומרים שאם אכל ולא שתה מים, אם הוא תאב לשתות אינו חייב לברך ברהמ"ז מן התורה, אלא רק מדרבנן, לפיכך אם אכל ולא שתה מים והוא תאב לשתות, ישתדל בכל כוחו להמציא מים, או להמתין עד שיביאו לו מים, וישתה כדי שיברך ברהמ"ז מן התורה, אליבא דכולי עלמא.

ב. מאחר שברכת המזון עושה תיקון גדול על השולחן, לכך הזהירו חז"ל לשייר פת על שולחנו בעת שמברך. ולא ישאיר כלים ריקים כגון כפות כוסות קערות וכדומה בזמן הברכה. וכן יסיר הסכין מעל השולחן בין בחול ובין בשבת.

ג. לפני שמברך ברכת המזון יטול מים אחרונים, וקודם לכן יאמר "מים אחרונים חובה", ויכוין לסלק ולדחות מעל השולחן הסטרא אחרא. ויזהר שיהיו מים אחרונים מעט ולא הרבה, כי המה חלק הסטרא אחרא.

ד. האוכל סעודה של פת, צריך לברך ברכת המזון במקום שאכל. ומפינה לפינה באותו בית, אינו שינוי מקום, ואפי' כשאין רואה מקומו הראשון. ואם יצא ממקומו והלך למקום אחר, אם היה הדבר במזיד, צריך לחזור למקומו הראשון ויברך שם. ואם בירך במקום שנזכר, יצא ידי חובה. ואם היה הדבר בשוגג רשאי לברך במקום שנזכר. והמחמיר לחזור למקומו הראשון ולברך שם, תבוא עליו ברכה.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!